על שמירת הברית בדורנו-ט

אנחנו חיים בדור נפלא. כתב מרן הרב קוק זצ"ל ב'מאמר הדור' : 'דורנו, הוא דור נפלא, דור שכולו תימהון. קשה מאד למצוא לו דוגמא בכל דברי ימינו. הוא מורכב מהפכים שונים, חושך ואור משמשים בו בערבוביה. הוא שפל וירוד, גם רם ונשא ; הוא כולו חייב, גם כולו זכאי. אנחנו חייבים לעמוד על אופיו למען נוכל לצאת לעזרתו. ובהמשך כותב הרב: 'הוא לא יוכל לשוב מיראה, אבל מאד מוכשר הוא לשוב מאהבה שיראת הרוממות תתחבר עמה'.
בדורנו אם כן, עבודת ה', צריכה להיות בעיקרה מאהבה ומיראת רוממות ולא מיראה נמוכה של חרדה ופחד או עונשי גוף וייסורי נפש. הרב צבי יהודה קוק זצ"ל היה אומר על כך משפט חריף: 'דור שלא מפחד להישרף בטנקים, גם לא מפחד להישרף בגיהינום' . אנחנו דור של 'דורשי ייחודך'. דור של דורשי ציון, שצריכה דרישה (סוכה מא.), אנחנו דור של 'דרשתי קרבתך...' לא פחות! אנחנו דורשים נבואה. כולנו, 'כל הכתוב לחיים בירושלים' (ישעיה ד', ג'), 'אחד היולד בה ואחד המצפה לראותה' (כתובות עה.) אנחנו שייכים לעם ישראל ש'אם אין נביאים הן, בני נביאים הם' (פסחים סו.) ובמיוחד הדברים שייכים לדור הזה, שהוא דורם של בני הנביאים החוזרים אלינו. הנבואה תשוב, בית המקדש יבנה, ועבודת ה' תשוב להיות מורכבת משתי האישים, אש התמיד ,שהיא מן השמים, ואש מן ההדיוט. אותו 'גורא דנוריא', שיצא מבית קודשי הקודשים עם ביטול יצרא דע"ז והחלשת יצרא דעריות, חוזר בזמננו לקודש הקודשים, על ידי התהליך המופלא של שיבת עם ישראל לארצו. על ידי 'התעמלות, שצעירי ישראל עוסקים בה בארץ ישראל לחזק את גופם בשביל להיות בנים אמיצי כח לאומה' (אורות התחיה, לד') והם זקוקים לשם כך ל'רוח לוהט זורח על גבי שרירים חזקים', וממילא תביעותיהם הגופניות צריכות לבוא לידי ביטוי , משום שאין קדושת הגוף בלי גוף ! כדברי מרן הרב קוק זצ"ל (שם, לג' ): "גדולה היא תביעתנו הגופנית, גוף בריא אנו צריכים, התעסקנו הרבה בנפשיות, שכחנו את קדושת הגוף, זנחנו את הבריאות והגבורה הגופנית, שכחנו שיש לנו בשר קודש, לא פחות ממה שיש לנו רוח הקודש. עזבנו את החיים המעשיים, ואת התבררות החושים ואת הקשור עם המציאות הגופנית המוחשית, מפני יראה נפולה, מפני חוסר אמונה בקדושת הארץ, "אמונת זה סדר זרעים - שמאמין בחי העולמים וזורע". כל תשובתנו תעלה בידינו רק אם תהיה, עם כל הוד רוחניותה, גם תשובה גשמית יוצרת דם בריא, בשר בריא, גופים חטובים ואיתנים, רוח לוהט זורח על גבי שרירים חזקים, ובגבורת הבשר המקודש תאיר הנשמה שנתחלשה, זכר לתחית המתים הגופנית...'
השיבה שלנו אל הגוף וכוחותיו, זוהי המחייה הגדולה של 'זכר עמלק' והמינות המכחשת באחדות ה', אשר היא יסודה של הדת הנוצרית המדברת גבוהה גבוהה על 'מילת הלב' ומשאירה את הבשר בעורלתו. כל זאת משום שהמינות לא מסוגלת לראות בגוף משכן לקדושה. זוהי 'קליפת אדום' שיסודה נפילה מטאפיזית של ערך הגוף , ועל כן הגוף בתרבותם הופך לחוצץ בפני הקדושה וגורם בכך לשעבוד האיום של 'הלעיטני נא מן האדום האדום הזה, כי עייף אנוכי'. (בראשית כה', ל').
את סוד החיבור בין הנשמה שמחייה את הגוף שנותנת לו אור, קיום והפרחה רק ישראל יודעים לספר זאת . דווקא ישראל שהבינו את הציווי של 'והתקדשתם והייתם קדושים' – בתור הוראה של 'קדש עצמך במותר לך' , הם המסוגלים להשלים את הקדושה הזו של הפרישות וההבדלות הלוחמת בטבע , ביחד עם מובן נוסף של קדושה עליונה, קדושה כזימון, יעוד, וייחוד ולהטיל על האיש חיוב קבוע ביחס לאשתו, חיוב 'עונה' שעומד ברשות עצמו וללא תלות במצוות פריה ורביה .

---

58 נמצא בתוך ספרו, 'עקבי הצאן'.

59 שיחות הרצי"ה, 'הדור'.

60 והוסיף שם הרב: 'ואל יפלא אם יש חסרונות במהלך החיים של העוסקים באימוץ הגופני ובכל החיזוקים הארציים שבישראל, כי אפילו הופעת רוח הקודש צריכה בירור מתערובות ציחצוחי טומאה שמתערבים בה, והיא הולכת ומיטהרת, מתקדשת ומתבררת, פודה את עצמה מגלותה, עד שבאה לכלל דרך צדיקים 'אור נוגה, הולך ואור עד נכון היום'.

61 אורות התשובה פרק א', תשובה גופנית. וקובץ ו,ח' - 'החטאים שחסרון סידור גופני גורם אותם, הם נדרשים להיות מיתקנים תחילה, על ידי הטבת אורח החיים, שישוב הדעת החכמה המעשית צריכים לבוא לעזרתה.'

62 ועיין בקונטרס 'טובים מאורות' למרן הגרי"מ חרל"פ זצ"ל.

63 'שהיה לוקח עורלותיהם (מילותיהם) של ישראל וזורק כלפי מעלה'. וראה זוהר בשלח סה, ב'.

64 'מהרה יתקיים בנו, שמעו עמים ירגזון, מהרה יוסר המסוה מהעולם, וידעו כי עם ד' אנחנו, כי יד ד' עלינו לטובה. כי מרכז העולם ומרכז האנושיות אנחנו, כי אמת גלויה ובהירה היא כל התכונה של הנבואה, המספרת כל כך בשבח הנצחי של ישראל. יפלו כל מגדלי התוהו אשר הוקמו על יסוד המארה של עזיבת ד' את ישראל, ינפצו עלי סלע כל סלעי המגור של המאיימים עלינו לאמר, עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מיניה...' (קובץ ו', רב')

65 ואולי לכן, ראשו של עשיו בלבד קבור במערת המכפלה, אך לא גופו.

66 ראה 'אורות התחיה' פסקה א'.

67 ישראל ותחיתו, א'.

68 שעל פיו גזרו חז"ל על 'שניות לעריות'. (יבמות כ:)

69 'רז התנועות העכשויות מתברר בזה, שהקודש עצמו, אור העולם, העומד למעלה מהטבע, מהגופניות והחברתיות, תובע הוא מהעולם בכלל, ומישראל הפזור והשבור בפרט, את הדקיון של הטבע, הפשטות, הבריאות, הנורמליות, שבחיים, בהרגשה, בשכל, בהתפעלות. מתקרבים אנו אל כל תביעות הטבע, מתלכלכים אנו בזוהמתו, אין מוצא להגן כי אם על ידי הארות גדולות, על ידי הופעות נשמתיות אלהיות, מגלות רזי עליון, מודיעות האגור בסתרי חושך. בקירוב אל הטבע יש שנאת הקודש הרגיל, הצורר את הטבע, המשדד את מערכתו. הקודש הרגיל, המורגל מאז להתהלך עם הטבע בקרי, אוגר הוא את שארית כחו להלחם עם הטבע, אבל לוחם הוא עם הטבע שלו, כושל הוא ונופל במלחמתו. הטבע המתנשא לתבע את דקיונו, שנעור על ידי תביעת הקודש הגנוזה בקרבו, מתנשא עם כל שלילותיו, שונא הוא את הקודש, גם הטבע שלו, גם את הודו, יפיו ובריאותו. פה נופל הטבע, ונכשל במלחמתו. לויתן ושור הבר שניהם נופלים במלחמתם, ונעשה מבשרם סעודה יפה לצדיקים. מי שלא נשקע בהבלים, לא זנו עיניו אחרי קניגיאות של אומות העולם, המשחיתות את תפארת הנשמה, את הוד אצילותה וטהרת מדותיה, הרי הוא זוכה ומזכה לראות קניגיון מלבב זה, עומד הוא ממעל לשניהם. גבריאל, בכח אל עליון, מעורר את המלחמה. צור עולמים, בהגלות אורו וקודש עליוניותו, גומרה. העושו יגש חרבו. רואה היא הנשמה הניזונה מלחמה הפנימי של תורה, את הכחות הבהמיים שביבשה ושבים מתאבקים, לוחמים בקצף, מתנפלים זה על זה, כל אחד חושב אני אכבוש הכל. אבל לא לדגי הים ולא לבהמות הרים הנצחון, כי אם לקורא בשם ד', והוא ימלט, וימלט הכל. (אורות הקודש חלק ב, עמ' שיז, פיסקה כג)

70 'דאסר לה אכולי עלמא כהקדש' – (קידושין ב:) ותוס' שם.

71 וראה רמב"ן עה"ת 'קדושים תהיו' – 'קדש עצמך במותר לך' וזהו אותו רמב"ן הכותב: "דע כי חבור זה הוא ענין קדוש ונקי כשיהיה הדבר כפי מה שראוי ובזמן הראוי ובכוונה הנכונה ואל יחשוב אדם כי בחבור הראוי יש גנאי וכיעור ח"ו." (אגרת הקודש, לרמב"ן)